כרגע אחת הסכנות הגדולות ביותר הינה תרבות הצריכה הקלוקלת. אנו מתקרבים להתפוצצות אוכלוסין של 10 מיליארד איש על פני כדור הארץ. במידה ולא נשנה את הרגלי הצריכה, לא יספיקו המשאבים לכלל האנושות. האכלת האנושות גובה מחיר יקר מכדור הארץ. כמעט חצי משטחי האדמה משועבדים לטובת גידול מזון, ויש להוסיף את הפעילויות זוללות המשאבים של החקלאות התעשייתית [השקייה, זיהום מי תהום בשל שימוש בחומרי הדברה ודישון, הובלה, אריזה וזיהום פסולת בתהליכי הייצור].

צריכת מזון מן החי גוזלת את המחיר הסביבתי\אקולוגי הכי גבוה.

​

הכל מתחיל ונגמר בסגנון החיים ודפוסי הקנייה של הפרט.

כיום, מידע הוא כח, ולמתי מספר בעולם [תאגידי מסחר ותקשורת עצומים] יש גישה למאגרי ענק של מידע המרוכז לגבי כל אחד מאיתנו. המידע הזה משומש נגדנו ללא הרף, הוא מפנה ומכווין אותנו כמה ומה לקנות, איך לחשוב, כיצד לנהוג. הידעת שבעת שאתה משוחח עם חברך יש מישהו שמצותת ועל פי מהלך השיחה הוא שולח את העדפותיך? הנייד שנמצא לידך עושה זאת, ואפילו בהסכמתך שלא מדעת. התוצאה? צריכה מוגזמת של דברים מיותרים אשר המחיר הסביבתי שלהם עצום.

לדוגמא, בחרת לקנות שוב משהו מיותר מאיזה אתר בסין, ומעולם לא שאלת את עצמך, האם זה באמת נחוץ לי? עד כמה זה נחוץ לי? איך זה ישנה את חיי?

אולי המחיר הוא זול, אבל המחיר הסביבתי [של השינוע, זיהום האוויר, הבזבוז של חומרי האריזה והייצור, העלות של השינוע של הפסולת לאחר שתזרוק את המוצר לאחר זמן קצר - כי הוא לא איכותי, זיהום הקרקע ומי התהום בשל הצטברות אריזות במטמנות] אותו מחיר לא נלקח בחשבון והוא עצום.

הסכום הכולל של סך העלות האקולוגית  -לא מגולם במחיר הכמה שקלים ששילמת עבור אותו מוצר מיותר. 

​

צעדים שאני ממליץ שכל אחד אחד יכול לקחת על עצמו:

• אני רוצה או צריך? לחשוב טוב טוב, האם באמת אני מוכרח לקנות את מה שאני רוצה? יש הבדל בין רוצה וצריך. כשנבין שגם אם נמלא את כל רצונותינו - זה לא ימלא באמת צרכינו האמיתיים. אולי נחוש סיפוק קל לכמה רגעים ואז נזדקק שוב לריגוש שבקנייה. לדוגמא: אני חייב לקנות רכב חדש כל שנתיים שלוש כי כך הסביבה קובעת? או שאין סיבה אמיתית להחלפה? 

• העדפת מזון מן הצומח. מזון מן החי הוא הסיבה העיקרית להכחדת מינים, אזורים מתים באוקיינוסים וזיהום מקורות המים. מזון מן החי גוזל את רב משאבי כדור הארץ והוא הגורם המשפיע ביותר על שינויי האקלים. המשאבים הדרושים לגידול מזון מן החי הם התובעניים ביותר. לצורך גידול מזון עבור בעלי חיים שמגודלים עבור תעשיות הבשר החלב והביצים -נדרשים שטחי אדמה עצומים, נכרתים יערות בסדר גודל אימתני כל יום, כמויות המים לטובת השקיה הן עצומות והפסולת שנוצרת מהפרשות בעלי החיים היא בסדר גודל בלתי נתפס. 

• בחינה מדוקדקת בבית מה נחוץ וחסר בבית מבחינת מצרכי מזון. חצי מהמזון שאנו קונים נזרק לפח בשל צריכת יתר. מעבר לכך שזה בזבוז מזון שיכול להועיל לנזקקים, יש לקחת בחשבון את העלות של גידול מוצר, השקייתו, דישונו, הובלתו, אריזתו, ושינועו שבסוף נזרקים לפח! אם יש אפשרות לרכישה ברשת עם הובלה - עדיף.

• העדפת צריכה מוצרי יד שנייה - בגדים, כלי מטבח, כלים חשמליים, צעצועים, ספרים ורהיטים. גם חסכוני וגם זול. הזבל של מישהו אחד נחשב אוצר אצל השני.

• מסירה של מוצרים שאין אנו נזקקים להם. אני מאמין שתרומה הינה ערך חשוב ביותר ולא חייבים למכור או לזרוק כל דבר. העבירו את השפע הלאה.

• לנסות לתקן מוצר מקולקל בעצמנו. זה גם אתגר וגם פשוט. כל אחד יודע להדביק, לתפור לגזור. שאר הדברים אפשר ללמוד ביוטיוב.

• אם כבר קונים מוצר - עדיף שיהיה הכי איכותי שיחזיק למספר רב של שנים ושיהיה בעל דירוג אנרגטי חסכוני. לפני 100 שנה מוצר מסין היה נחשב כמוצר שיחזיק לכל החיים. היום מייצרים בכוונה מוצר שיחזיק לשנה שנתיים בכדי שנצרוך שוב ושוב.

• להעדיף צריכת מוצרים מועטי אריזות, ולהעדיף אריזות מתכלות לא פלסטיות שניתן למחזר. למשל זכוכית או נייר. הכי מומלץ לבוא עם שק רב פעמי מהבית ולקחת קטניות דגנים פירות וירקות בתפזורת.

• לחשוב ברצינות - האם באמת באמת זה נחוץ לי ואולי אפשר להסתדר בלי.

• להכין בבית בעצמנו מוצרי מזון בסיסיים: גידול ירקות ופירות, הנבטת קטניות, אפיית לחם, הכנת חטיפים בריאים וטבעיים, הכנת יוגורט וגבינות רכות, הכנת מוצרי ניקיון וקוסמטיקה.