לגדל דבורים זה פשוט. באמת.

אם נתבונן בדבורים המופלאות, נוכל ללמוד המון ולשאוב השראה מייצור כה מופלא - חרוץ, עמל, שואף להרמוניה, מייצר בריאות ומרפא תחלואים, כשרוני ובעל יכולת התמסרות לטובת הכלל.

​

תמיד הוקסמתי מעולמן המדהים של הדבורים והדבוראים ורציתי לגדל ולשמור עליהן בעצמי. בכל מקום שפניתי ללמוד אמרו לי שאין אפשרות לגדל דבורים ללא שימוש בתרופות, אנטיביוטיקה ושאר רעלים מסרטנים. לא ויתרתי ולמדתי  דבוראות ביודינאמית טבעית בשיטות העתיקות והטבעיות ללא שימוש בכל אותם מרעין בישין, למרות שזה אתגר בעולמנו המתקדם טכנולוגית אך מפגר בשמירה על המאזן ההרמוני בטבע.

​

לגדל דבורים, מעבר לכך שזה מאוד בריא, זה מאוד חשוב.

מדוע זה חשוב? משום שהסיבה האמיתית לכך שאני מגדל דבורים - היא כי הדבורים נכחדות ונעלמות. 70% כבר אינן.

​

מדוע הן נעלמות?

1. הסיבה העיקרית היא שימוש ברשת סלולארית ו WI-FI. השדה האלקטרומגנטי משבש את יכולת התמצאות של העמלות המלקטות בשדה, הן אינן יודעות לאן לחזור, אין מזון שנכנס לולדות ולשאר העמלות בכוורת, תוך כמה ימים הכוורת גוועת וקורסת.

​

2. ניצול יתר של הדבורים - לקיחת הדבש ומתן סוכר לבן מזוקק כמזון עבורם. הדבוראי רוצה להרוויח כסף בסופו של חודש. אם הוא רודה דבש כדי למכור אותו - ולא משאיר לדבורים בכוורת דבש [זהו חומר הדלק שלהן] אז הן יגוועו ברעב. לכן הדבוראי החביב מרחם עליהן, לוקח את כל הדבש שלהן ומאכיל אותן בסוכר לבן וזול. מעבר לכך שהדבש אותו אנו צורכים מורכב בעצם מתזונה של סוכר ולא צוף פרחים טהור ומבריא -  הדבר מייצר חומציות שונה בקיבה שלהן ומערכת החיסון שלהן נפגעת, כך הדבורים הופכות למועדות למחלות וטפילים.

​

3. שימוש בתרופות - אז אחרי שהפכנו את הדבורים לחלשות וחולות - צריך לטפל בהן, לא? אז בוא ניתן להן חומרים מסרטנים [אמיטראז וכו'] שירפאו אותן. זו לא אשמתו של הדבוראי - כך משרד החקלאות מדריך ומלמד אותו בתור פארדיגמה שרק אפשר לטפל. מעבר לכך שהחומרים הללו עוברים לדבש ולשעווה אותה אנו צורכים - הדבר מחליש עוד יותר את המערכת החיסונית של הדבורים.

​

4. חומרי הדברה - בעבר הדבורים היו רועות בשדות הפתוחים ומלקטות את תמצית הבריאות מכל פרח וצמח. היום הכוורות ממוקמות בשדות ספציפיים לטובת האבקה של שדה אחד וספציפי - מה שמכונה מונו-קולטורה [כותנה, הדרים, חמניות] - כך שהמזון ממנו הן ניזונות הוא דל, חד גוני וכמובן מלא בחומרי ריסוס והדברה. בעבר חשבו שחומרי הדברה לא מזיקים לדבורים, כמו שחשבו שלעשן ליד תינוקות זה לא נורא ובדיוק כמו שהיום חושבים שלתת לילד לדבר בטלפון נייד זה לא נורא.

​

5. שימוש בזני דבורים לא מקומיות - בארץ נכחדה לא מזמן הדבורה הארץ ישראלית, הנקראת הדבורה הסורית. אמנם תכונותיה היו רגזנות, עוקצנות ויבול דבש דל - אך עמידותה למזיקים ולתנאי בצורות היו מרשימים. את מקומה דחקה הדבורה האיטלקית שייבאו אותה. הדבורה האיטלקית מפונקת יותר, שקטה ורגועה יותר ומניבה יותר דבש. חסרונה הוא אי עמידותה למחלות, טפילים, תנאי אקלים קשים ובצורת. כך נזקקים לטפל בכוורות בתרופות שמחלישות את הכוורת עוד יותר בסופו של דבר והתרופות מצטברות בדבש אותו אנו צורכים.

​

6. שימוש בשעווניות עם תאים גדולים - זהו הסבר קצת טרחני, אבל עבור המתעניינים ארחיב את היריעה. כל דבורה בנאית - בונה תאים בגודל מדוייק על פי מידותיה באמצעות מחושיה. כאשר האדם מתערב - ורוצה ליצור דבורים יותר גדולות שלפי הגיון יוכלו "לסחוב" יותר צוף -  הדבוראי לא נותן לדבורה לבנות תאים על פי מידותיה - אלא מניח לה מסגרת שעווה עם סימונים להקמת תאים בגודל יותר גדול מאשר בטבע. כך נולדות דבורים גדולות, שמנות, עצלות ומסורבלות - בדיוק כמו הזכרים המועטים שמסתובבים בכוורת. אז בכוורת, הזכרים בעצם לא עושים הרבה - חוץ מלהפריע ולהרגיז את הדבורים העמלות [בדיוק כמו אצלכם בבית], הם גדולים ומגושמים, זוללי דבש ואפילו עוקץ אין להם בכדי להגן על הכוורת. הטבע מצא להם פתרון הולם - לשמש טרף עבור מזיקים וטפילים -וכך נשמר האיזון בכוורת למניעת עודף זכרים. הבעיה התחילה כאשר הטפילים שהיו רגילים לתקוף את הזכרים בתור מזון וטרף טבעי - החלו לתקוף את העמלות הגדולות והמגושמות שנוצרו באופן מלאכותי ולא טבעי כי הן נראות כמו זכרים.   בעצם זה כמו המצב אצלנו היום בעיר הגדולה - קשה כבר להבדיל בין גבר ואישה. ואז מתחילה החגיגה...

​